איך אני יכול להיענות לקריאת אלוהים.
הנקודה הבאה שבה נהרהר יחד מתייחסת שוב לתגובה של
גדעון למלאך ה'.

יש
    במה אציל את ישראל? כאן אנחנו סוף סוף בלב הבעיה. לא. זה לא חוסר אמונה שאנחנו מדברים עליו כאן. זה רק הגיון בריא. השאלה לגיטימית לחלוטין. חוסר אמון מתעורר רק כאשר השאלה הזו עולה שוב ושוב. בשלב זה, אנו מבינים שלאדם עדיין אין את היכולת לעבוד את אלוהים. וכל מה שהיא עושה יושג רק על ידי הסתמכות על עצמה.
כמה מצער זה לציין שלכל כך הרבה משרתי אלוהים חסר מאוד את המינימום הדרוש לשרת את אלוהים.
לאן נעלמה האמונה שלך?
היות והאל שאנו משרתים הוא אלוהי משה, האל יצחק, זה של יעקב, של דניאל, ואם הוא הצליח להוציא אותם מכל המצבים הקשים והבלתי עבירים שלהם, האם הוא לא יכול לעשות זאת עבורנו? מה שהכי חסר בגופו של המשיח היום הוא לא הרצון לעבוד את אלוהים, אלא אמון באלוהים המופלא הזה.

יש
    בחזרה לגדעון. מה ענה מלאך ה' לגדעון? "אני אהיה איתך ו
אתה תנצח את מדיין כאיש אחד." למען האמת, יכולנו לצפות לתגובה הולמת יותר למחשבה האנושית, כמו שאתן לך אמצעים חומריים, אנושיים, לוגיסטיים, כספיים וכו'... אבל תגובתו של אלוהים היא ללא קריאה. "אני יהיה איתך" התשובה הקצרה הזו תספיק לו.
הדברים שנראים לנו כל כך חיוניים,
הם עבור אלוהים חסרי חשיבות!  

יש
    על ידי שימוש באמצעים אינטלקטואליים וחומריים גדולים, יכול היה גדעון לומר לעצמו: "בכוחי הגשמתי את חזון ה'. לכן אלוהים מתענג על מצבים מבלבלים, מעסיק אנשים פשוטים, תוך שהוא מעמיד לרשותם כלים מגוחכים. .אלוהים אינו רוצה להשאיר למשרתיו כל סיבה להתפאר בעצמם.
מה שאלוהים רוצה זה שנוכל לסמוך לא על החומר, אלא רק עליו ועל כוחו. זהו שיעור חשוב שה' מלמד אותנו בחייו של גדעון.
הבה נבין היטב את דבר ה' זה המופנה אל זכריה הנביא, "זה לא בכוח ולא בכוח - הבשר מובן - אלא זה ברוח שלי (רוח הקודש) אומר ה' ועוד, כאשר אנו ממשיכים לקרוא. בפרק ז' אנו מוצאים שגדעון לא השתמש באמצעים יוצאי דופן, לא בגברים ולא בלוגיסטיקה, אלא ששלוש מאות איש חמושים כדים ו
הלפידים הספיקו כדי להעלות את צבא מדיין לברוח.
מלחמות בני אדם ארוכות ויקרות ללא ודאות בניצחון, מצד שני קרבות ה' קצרים ומוכתרים תמיד בהצלחה.
על מנת לפאר את שמו ולהוכיח את כוחו, הקב"ה מעמיד לרשותנו מינימום אמצעים, על מנת להשיג מקסימום תוצאות.
אלוהים יודע את הצרכים שלנו, והוא יספק אותם בדרכים שהוא רואה לנכון בכל מצב ספציפי. ישוע אמר, "אל תדאג למחר. לא מה תאכל ולא מה תשתה, ולא מה תלבש. אביך שבשמים יודע למה אתה צריך."
האדון לעולם לא שולח מישהו ומשאיר אותו להסתדר בעצמו.
הוא שולח את גדעון; והוא עונה על כל אחד מצרכיו.
הוא לא יעשה את אותו הדבר בשבילך?

יש
קורבן של ציות

יש
שופטים 6-17 אם מצאתי חן בעיניך, תן לי סימן להראות שאתה מדבר אלי. נולד​
אל תסתלקו מכאן עד שאשוב אליכם, הביאו את מנחתי והניחו לפניכם. ויאמר יהוה, אני אשכב עד שתשוב.

יש
שמואל כ"ד-כ"ד לא אקריב זבחים לה' אלוקי שלא יעלו לי כלום.

יש
    זו לא טעות לבקש אישור לקריאת ה'. עם זאת, זה
האישור חייב לעמוד במשמעות שאלוהים נותן לו ולא במשמעות שהיינו רוצים לתת לו. כדי שהעיקרון הזה יובן היטב, יחד, נציב שוב את מחשבותינו באלה של אלוהים.
מה הטקסט הזה מלמד אותנו?
ראשית, שכדי שיהיה אישור מאלוהים לתת את האישור הזה, חייב להיות הקרבה כקורבן לאלוהים.  

יש
שנית: ה' ימתין עד שיביאו לו קורבן זה בפועל.

יש
שלישית: הצגת הקרבן היא רק התחלה. כעת יש להניח את הקרבן הזה על המזבח.

יש
רביעית: ה' נוגע במנחה, מצית אותה ומכלה אותה.

יש
אתה לא מוצא את האישור הזה די מוזר?
במשך שנים רבות, כשאני נוסע ממדינה למדינה, מקשיב לנוצרים, שמתי לב שהם לגיונות של אלה שמחפשים שוב ושוב אישורים לקריאה שלהם, ולעולם לא מוצאים אותם מספיקים. מחפשים את ה"נביאים" כפי שהעולם מחפש את ה"רואים", הם רצים ממקום למקום בתקווה לקבל תמיד יותר ודאויות.
אבל איפה הבעיה שלהם? לפעמים מתנחמים, לפעמים מיואשים מהמילים שהם שומעים, הם בסופו של דבר לא עושים שום דבר בונה. הם משוטטים באבן החול של ההסברים והנבואות.
הניסיון של גדעון מציע לנו הסבר אחר לגמרי. זה מאפשר לנו להבין מה באמת אלוהים מצפה מכל אחד מילדיו. שכן אישור אלוהים מתרחש רק כאשר אנו מגיעים למזבחו כדי להניח את חיינו.
מרגע זה, אש ה' מתחילה עבודת הרס, עבודת טיהור חיינו, ולאחר מכן לבסוף של שיקום ותקומה. למעטים יש את האומץ לעמוד על מזבח ה' כשהוא בוער ומתכלה.

יש
    יכולתו של אלוהים לעצב אותנו בסבל ובמבחן של אמונתנו – שהיא קריאתנו – היא האישור האמיתי לקריאה שלנו. אל תאמין שסבל הוא כמו האות לבחירה גרועה. ואם זה נכון שלפעמים חלקם עשו דברים רעים על הייעוד שלהם, העובדה נשארת בעינה
לא פחות נכון שהייעוד השמימי מאושר במשפט. רבים הגיעו לסוף חייהם מבלי שהצליחו להשיג דבר עבור אלוהים כי הם הזניחו את האישור האמיתי היחיד של אלוהים...
התנגדות בסבל... עד הסוף.  

יש
    ההצעה הכוללת של מתנת חייך היא שמאשרת את הקריאה שלך. .כשהסבל מעורר אותך, לפקפק בייעוד שלך, להטיל ספק בכל, אז אל תתכחש לאלוהיך, ואל תטיל ספק בקריאתו, אלא הודו לו על שאישר את בחירתו לחייך. משה, איש האלוהים הגדול הזה, ביקש אישור לקריאתו, כל כך הרבה ספק אחז בו. הבה נקרא יציאת מצרים פרק ג' verst11 משה אמר לאלוהים, "מי אני אלך אל פרעה ואוציא את בני ישראל ממצרים? אמר הקב"ה, אני אהיה איתך, וזה יהיה לך אות שאני. אני שולח אותך, כאשר הוצאת את העם ממצרים, תשרת אותי בהר." מה עונה לו ה', ההישג שתראה לנגד עיניך הוא שיאשר כי אני זה שבחרתי בך. כל זה נוגד את ההיגיון האנושי. הנוצרים רוצים עוד ועוד אישורים, מה שאולי נראה לגיטימי, אבל ה' רוצה שהם ילמדו לשמוע את קולו וללכת בביטחון.
יש לך רוח הקודש! הקשב לזה! כפי שאמרתי קודם, הוא הניח בליבך נתיבים מוכנים.
תחזיק מעמד בעובדה הזו.
אלוהים רוצה שתלמד לא לפקפק בייעוד שלו.
הציעו את עצמכם על המזבח, אל תרדו כשמגיעים ספקות, כאשר ייאוש עוטף אתכם במעטה שלו, ותבינו את האישור האמיתי היחיד של רוח הקודש.